הדרך העקלקלה לעספיא עוברת בין שכונות בתים וגבעות ירוקות, מזכירה נסיעה באחד מאיי יוון.
את היעד, המסעדה של רימא, מצאנו בהמלצות של גוגל ובקבוצות פייסבוק – והחלטנו שרוב בדרך כלל לא משקר.
אחרי עלייה תלולה מאוד בתוך שכונת מגורים שצופה לנוף, עצרנו את הרכב.
המקום הנכון
הכניסה למסעדה נראית כמו דלת אחורית של בית, למרות שלט הכניסה שנמצא לצידה. דרכה נכנסנו אל מרפסת שמשקיפה לנוף הירוק של הכרמל ובתוכה מספר שולחנות ארוכים מחוברים.
בפנים ישבו קבוצת נשים ועוד שני זוגות שאכלו ואישרו לנו בחיוך שהגענו למקום הנכון. מיד עטפה אותנו אווירה שונה מזו שיש בכל מסעדה אחרת. תחושה חמה ומוכרת. התפריט היה פשוט וברור, אוכל דרוזי מסורתי ובשרים.
רגע לאחר מכן רימא כיוף נכנסה וכל החדר הואר יחד איתה. בחיוך גדול היא בירכה אותנו לשלום.
האמא של גולני ושל האורחים במקום
רימא מבשלת אוכל טרי מתוך תשוקה ומכאן שהתפריט משתנה מדי יום. אופציה אחת היא להזמין מנות בודדות מהתפריט. אופציה שניה ומומלצת היא לבחור בארוחה שכוללת את כל המנות שהכינה רימא במחיר 150 ש״ח לסועד – ישר אמרנו כן.
בעוד היא מגישה אוכל לזוגות האחרים במקום, הגיע בעלה והניח סלטים על השולחן הארוך. כולם טריים וחמצמצים. היד הטובה שתיבלה אותם בלטה מיד.
בעודנו אוכלים, לא יכולנו להתעלם מכמות מכתבי התודה וההוקרה שמלאו את הקירות. כולם על התרומה של הבשלנית הנדיבה לחיילי צה״ל. על האופן שבו אימצה וסיפקה אוכל ולינה לחיילים בודדים, על הארוחות שהיא מפנקת בהן את הגדודים.
מפאת אופיו המיוחד של המקום, מתפתחות בו גם שיחות בין הסועדים השונים. כך גילינו איך רימא ״האמא של גולני״, זו שמחבקת ומאמצת חיילים, פתחה את את המסעדה מתוך משבר אישי שלה. לאחר שאיבדה את בתה.
כמה שנים לאחר שפעלה המסעדה שלה במרכז דלית אל כרמל, היא עברה אל ביתה בפאתי עספיא. ״לא רציתי להיות עוד אחת מכל המסעדות בעיר״, אמרה לנו.
המנות המשיכו לזרום לשולחן ובתוך כמה דקות הוא התמלא במנות דרוזיות מסורתיות ואותנטיות, בדיוק כמו שרימא הבטיחה. הכל הרגיש טרי וביתי.
קילו אהבה ואוכל הביתה
אחת המנות שבלטו במיוחד הייתה ממולא הכרוב או בשמו המסורתי ״מלפוף״. מעטפת הכרוב הדקיקה והעדינה אצרה בתוכה אורז רך שתובל בעדינות רבה. מנה מעולה נוספת הייתה המנסף, תבשיל מסורתי של בשר כבש (או בקר) שמוגש בדרך כלל עם אורז או בורגול. גם הוא תובל בעדינות שבלטה לאורך כל הארוחה והטעם החזק של שומן הכבש היה עדין גם הוא ושימש בעיקר כתבלין ומעטפת לאורז מתחתיו.
המנה של המוסקה הייתה שונה מהמוגש בדרך כלל במסעדות הישראליות. היא דמתה יותר בטעמה למוסקה היוונית. החצילים היו נימוחים במיוחד. התערבבו להם יחד בשלווה עם שאר המנה וליוו אותה במרקם רך, אוורירי ונעים.
המנות המסורתיות הנוספות שהוגשו היו טעימות וטריות. נראה היה שרימא סיימה להכין ממש עכשיו את סיר עלי הגפן, הסיניה והמקלובה עוף.
עם כמה שהאוכל טעים, אי אפשר כמובן היה לסיים אפילו חצי מהארוחה. אז רימא הביאה לנו חמגשיות והתעקשה שניקח להמשך השבוע.
המסעדה של רימא היא לא במקרה וכל מי שמגיע לשם ככל הנראה עובר איזה מסע עם עצמו ויוצא עם עוד קילו אהבה ואוכל הביתה.
בואו, תטעמו, תשבעו ותחזרו שוב.
מסעדת רימא
רחוב אל באלן, עיספיא, 30090
053-7139227
